איך להיפטר מהפרעות קשב מהר, חינם ולתמיד!

יש לילדים שלך או לך הפרעות קשב וריכוז? אל תעשה כלום לפני שקראת את המאמר הזה! הוא יחסוך לך הרבה כסף, אבל יותר חשוב מזה הוא יחסוך לך נזק בלתי Little boy raised his hands and shoutsהפיך שאתה עלול לגרום לילדים שלך או לך. אראה לך איך אפשרי עבורך להיפטר מבעיות קשב וריכוז אצלך, ואצל הילדים שלך, ולעשות את זה מהר, לתמיד, ולגמרי חינם. המאמר הזה ארוך אבל הוא מאוד חשוב, לך ולילדים שלך. ממליץ לך לקרוא אותו עד תומו בסבלנות.

לפני שנתחיל, קצת עלי: בהשכלתי הפורמלית עו"ד, מאמן אישי ועסקי. מוביל מזה 13 שנים אינספור תהליכי אימון אישי, גם אישיים וגם סדנאות, המאפשרים למאומנים שני דברים עיקריים. גם להרגיש מצוין בחייהם, וגם ליצור תוצאות שמרביתם לא האמינו שאפשריות עבורם. אחד מבכירי המאמנים בארץ.

במשך 4 שנים שימשתי מנחה בתהליך מיכא"ל (מיצוי כישורים אישיים למצוינות), שם הובלתי תהליכים עם עשרות בני נוער, רבים מהם מצוידים באבחונים כאלה או אחרים. התהליכים האלה אפשרו להם ליצור שינוי עמוק ברמת הדימוי עצמי, ביטחון עצמי ותפיסת המסוגלות.

עד שנת 2000 עסקתי בתקשורת. הייתי מרצה לעיתונאות במכללה למנהל, עבדתי עם חברות תרופות מהגדולות במשק, עם ראשי ערים ועם משרדים של עורכי דין. היה לי בעיקר רע. עוד קצת עלי אפשר לקרוא בקישור כאן.

הבעיה היחידה של מרבית האנשים היא האמונה שיש להם בעיה

שאלה: האם אדם ללא יד, רגל, או עיניים, יש לו בעיה? האם הוא נכה בעיניך? אני מניח שמרביתכם יאמרו שכן. בעיני לא! אדם ללא רגלים הוא בעיני אדם ללא רגלים. אין לו שום בעיה או מגבלה, אלא אם הוא מאמין שיש לו בעיה או מגבלה.

אני מכיר אנשים ללא רגלים שרוקדים, רצים, מקיימים חיים שלמים ומלאים. לעומת זאת אני מכיר אנשים עם רגלים שמקיימים חיים של נכות. שלעולם לא ירקדו כי 'אין לי כישרון לריקוד' וגם כי 'זה פדיחה שיראו אותי ככה'.

אני מכיר אנשים ללא ידיים שמציירים בפה, ואנשים עם ידיים שלעולם לא יציירו כי 'אין לי כישרון לציור'. אני מכיר אנשים בכיסאות גלגלים שמקיימים חיים מדהימים, ואנשים 'בריאים' שמקיימים חיים של 100% נכות.

בעיני נכות לא קיימת במישור הפיזי. נכות היא מגבלה שאדם לוקח על עצמו בהתנדבות. העובדה שאדם יושב בכיסא גלגלים לא הופכת אותו לנכה בעיני, אלא רק לאדם שיושב בכיסא גלגלים. רק האמונה שלו שהוא מוגבל הופכת אותו לכזה, ואין לזה שום קשר לכיסא.

בעיני, לא קיימת שום בעיה בעולם. בעיה זה משהו שאין לו פתרון, ואין כמעט שום דבר שאין לו פתרון. עוני ורעב בעולם הם לא בעיה, כי יש להם פתרון. לכן הם רק אתגר. הם קיימים רק מפני שאיש לא לקח עדיין אחריות כדי ליצור שם שינוי.

בעיני, אין לאף אדם שום בעיה. הבעיה הכי גדולה של מרבית האנשים היא האמונה שיש להם בעיה. אם העובדה שאין לאדם יד, רגל או עין, היא לא בעיה, אז איך יתכן שהעדר קשב וריכוז היא 'בעיה'.

האם חיפשת פעם הגדרה ל'בעיית קשב וריכוז'? מזמין אותך לעשות זאת ולחזור ולספר לי מה מצאת? ובכן, אני חיפשתי. הפכתי את גוגל ולא מצאתי כזה. מצאתי המון סיפורים של המון אנשים, לא מצאתי הגדרה.

ההגדרה הרשמית שייכת ל-DSM, שהוא הספר המגדיר את מחלות הנפש ויוצא לאור על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. ההגדרה שם פרושה על פני עמוד שלם, ואם תעיינו בה, תגלו שגם אתם כלולים בה, השכנים שלכם, והשכנים של השכנים. בקיצור, כל העולם ואשתו גם נכנסים לשם בקלות. רוצים לקרוא את ההגדרה? תוכלו לעשות זאת בקישור כאן.

כמה נפלא שלמרבית האנשים בעולם יש 'בעיה' שאפשר לתת לה כדור. זה נפלא לפסיכיאטרים, נפלא לחברות התרופות, למאבחנים ולפסיכולוגים. רע לך ולילדים שלך. ל'בעיה' הזו אין הגדרה, כלומר היא סובייקטיבית לגמרי. ה'בעיה' לא קיימת בשום מקום, מלבד בראש של זה שמאמין שיש לו בעיה. 'בעיית קשב וריכוז' היא המצאה של פסיכיאטרים שמשרתת מצוין תעשייה צינית על חשבון הילדים שלך.

'בעית קשב וריכוז' היא המצאה שיצרה תעשיה

בעיית קשב וריכוז היא המצאה שיצרה ויוצרת תעשיה עצומה של אנשים שמתפרנסים ממנה. שורה אינסופית של מומחים באיתור בעיות אצל הילדים שלך. מי שמחפש בעיות ימצא אותן. זה קל. אני לא ממליץ לך להיות ממוקד באיתור בעיות, לא אצלך ולא אצל ילדך. מי שמחפש בעיות ימצא רק עוד בעיות.

שאלה: אם אין לזה הגדרה, אז איך בדיוק בודקים ומודדים אותה? מה מאבחנים האבחונים בדיוק ואיך הם מגיעים למסקנה שיש 'בעיה', אם אין לה הגדרה?

'בעיית קשב וריכוז' עולה, בדרך כלל, בהקשר הלימודי. לתלמיד יש בעיה להקשיב ולהתרכז. ברור, אני זוכר זאת מצוין. גם אני הייתי בשיעורים נוכח אבל נפקד. שמעתי ברקע את הזמזום של המורה, אבל הראש שלי היה בכלל במקומות אחרים. מעניינים לאין שיעור יותר.

יש לי שאלה אליך: האם אפשר ללמד מישהו שלא רוצה ללמוד? לדעתי לא! כלומר תנאי ראשון ללימוד אפקטיבי שיש ממול אדם שאומר 'רוצה אני'. איך נדע שהתלמיד רוצה ללמוד? נשאל אותו! האם אי פעם מישהו שאל אותך כתלמיד אם תרצה ללמוד היום מתמטיקה, תנך, היסטוריה, אנגלית? האם מישהו שאל אי פעם את הילדים שלך?

אם מישהו היה שואל היום את ציבור התלמידים, מה הם היו עונים להערכתם. היינו שומעים בקול רם וצלול 'לא' אחד גדול! מרבית התלמידים לא היו רוצים ללמוד את מה שמלמדים אותם. הבעיה היא שאף פעם אף אחד לא שאל אותם!

התוצאה היא לימוד לא אפקטיבי, שטחי ביותר. נכון שמרביתם יושבים ורושמים במחברת, וגם ניגשים לבחינה. זו אשליה של לימוד. אני כתלמיד שכחתי הכל בדיוק יומיים לאחר מכן. בזבוז מוחלט של זמן, כסף, ואנרגיה.

דמיינו אתכם יושבים היום בשיעור בנושא שאיש לא שאל אתכם אם אתם רוצים ללמוד, אצל מרצה שאיש לא שאל אתכם אם בא לכם בכלל ללמוד ממנו. אם המרצה משעמם והנושא גם, האם זה אומר שיש לכם בעיית קשב וריכוז?

התלמידים שבויים: חייבים ללמוד דברים שאין להם בהם שום ענין מאנשים שלא ממש מעניינים אותם

במקרה כזה יש לכם באוניברסיטה אפשרות לבחור לקום ולצאת. אבל לילדים שלנו אין את הפריבילגיה כזו. הם שבויים. חייבים לשבת שם האומללים. האם זה מפתיע שילד או ילדה יהיו עסוקים בסלולרי, בהעברת פתקים או בשרבוטי ציורים במחברת?

אם לא די בזה שהילדים שלנו לומדים דברים שלא רוצים ללמוד, ממורים שלא היו רוצים ללמוד מהם, עכשיו בא איזה 'מלומד' וגם מצמיד להם בעיה שאין להם, בעיית קשב וריכוז.

במקום שמורים ומנהלים ייקחו על עצמם אחריות ויגידו את האמת ש'אנחנו משעממים ולא רלוונטים בשום צורה ואופן לחיי הילדים', יש מורים ומנהלים שמגלגלים את האחריות על הילד. ויש הורים שמאמינים לזה ומשתפים פעולה. רק מפני שאיש מעולם לא לימד אותם אחרת.

והילד, מה לעשות, לא אשם בכלום המסכן. כל מה שאומרים לו הוא מאמין. ואם גם לוקחים אותו לאבחון אצל איזה מומחה (אעלק) לבעיות קשב וריכוז, אז עכשיו בכלל יש לו חותמת רשמית שיש לו בעיה. והבעיה הכי גדולה של בני האדם, כבר אמרתי, היא האמונה שיש להם בעיה.

הסיבה היחידה מדוע מורים, מנהלים והורים משתפים פעולה עם דפוס הפעולה הזה, היא הנחה סמויה או פרדיגמה שמנהלת אותם. ההנחה הסמויה הזו גורסת ש'חשוב ללמוד' וש'יש קשר בין הצלחה בלימודים להצלחה בחיים'.

ההנחה שיש קשר בין הצלחה בלימודים להצלחה בחיים מופרכת

ובכן, ההנחה הסמויה הזו שחשוב ללמוד מופרכת לחלוטין. כלומר, חשוב ללמוד, אבל לא את מה שמלמדים בבית הספר. מה שנעשה בבית הספר רחוק מלימוד כרחוק מזרח ממערב.

במקרה הטוב זו הקניית ידע, וגם זה ברמה מאוד שטחית. מה שחשוב זה לאפשר לילד לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של תחומים. חשוב לאפשר לו לפתח את הסקרנות, ליצור, לשאול שאלות, לטעות, לשחק, ליהנות, להתלהב. מה שעושים במרבית בתי הספר לא דומה לזה בשום צורה ואופן.

הורים, מורים ותלמידים יקרים: ממש לא חשוב ללמוד! חשוב לפתח את המיומנויות הנחוצות לילדים ומבוגרים להצלחה בחיים, ובית הספר לא רק שלא מפתח אותן, הוא מחבל בהן. בית הספר זה מקום רע לילדים! בית הספר, כמו גם האוניברסיטה, גורמים נזק לאותן מיומנויות החשובות באמת כדי להצליח בחיים. לא מכין ולא רלוונטי לחיי הילדים בשום צורה ואופן.

ההנחה הזו שיש קשר בין הצלחה בלימודים להצלחה בחיים היא קשקוש מוחלט. יש המון משכילים שמקיימים חיים סתמיים והמון חסרי השכלה שיש להם חיים מדהימים. כמה מבין אלו שהותירו חותם לאורך ההיסטוריה היו תלמידים בינוניים, או חסרי השכלה או נפלטו ממערכת החינוך.

הילדים החכמים ביותר בבית הספר הם אלו שעושים את מרבית הבעיות. הם אלו שמבינים ממש מהר שבית הספר זה בזבוז זמן והם מוצאים לעצמם עיסוקים אחרים, מעניינים הרבה יותר. הם הולכים לים לגלוש, או שהולכים לעבוד. הבעיה היא שבמרבית המקרים הורים ומורים יתייגו אותם כ'בעייתיים'.

המומחיות שלי היא ללמד ולתת לאנשים כלים כדי ליצור בחייהם הגשמה, בכל תחום. הגשמה מקצועית זו היכולת לקבל תשובה לשאלה, מה הדבר שמייצר לך תשוקה ואיך מתרגמים אותה להון, או להרבה כסף.

לקחת ילד לאבחון זה לחבל לו בדימוי העצמי. 'מומחה' קובע שיש לו בעיה והילד מאמין

אחד הדברים החשובים ביותר להגשמה זה דימוי עצמי גבוה. כאשר לוקחים ילד לאבחון וקובעים שיש לו בעיית קשב וריכוז, האם זה משרת או מחבל בדימוי העצמי שלו? הורים יקרים, אם אתם לוקחים את הילד לאבחון אתם בעצם גורמים לו לנזק, לעיתים בלתי הפיך, בדימוי העצמי. במילים אחרות, מתוך בורות אתם דופקים לו את החיים.

הורים ומורים מדרבנים ילדים לגשת לאבחונים וגם לקחת את התרופה הפסיכוטית ריטלין כי "אנחנו רוצים שיהיו לו הקלות, שיהיה לו יותר קל בלימודים". ההתנהלות הזו של הורים ומורים יושבת על ההנחה ש'חשוב ללמוד ושחשוב להצליח בלימודים'. כאמור, ההנחה הזו מופרכת!

זו התנהלות יהירה ושחצנית של הורים ומורים שיוצאים מנקודת הנחה שהם יודעים מה טוב לילד, מבלי לשאול אותו. את מרבית הילדים בית הספר לא מענין! לא מענין אותו לעשות שיעורים, לגשת לבחינות, או ללמוד ובצדק! בית הספר היא מסגרת משעממת וגרועה לילדים! שיעורים, בחינות, לימודים, כל אלו חשובים רק לך, לא לילדים שלך.

הורים יקרים, אם אתם עסוקים בלהעניש את הילד שלכם בגלל שלא עשה שיעורים, או בגלל ציונים, או שאתם משמשים 'מזכירה' שלו לשיעורי בית ומבחנים, אתם דופקים לו את החיים. הילד לומד מכם ליחס משמעות למשהו שבפועל אין לו שום משמעות.

הורים יקרים, הנה התשובה לשאלה איך נפטרים מבעיות קשב וריכוז מהר, לתמיד ובחינם? הפסיקו להתעסק בענייני בית הספר. למדו להיות ההורים של הילדים שלכם, במקום להיות המורים שלהם בבית. האם הילדים שלכם מדהימים בתנאי שיש להם ציונים ראויים? ואם יש להם הכל נכשל, הם לא מדהימים בעיניכם?

הילדים שלי מדהימים עם ובלי שום קשר לציונים שלהם. הציונים שלהם לא עניינו ולא מעניינים אותי. כאשר אספתי את תעודת הבגרות של בתי הבכורה רציתי לבכות ממש כאשר ראיתי באיזה שטויות היא התעסקה במשך שלוש שנים באחד התיכונים הנחשבים בכפר סבא!

כאשר הזמינו אותי ליום הורים של הבן שלי ושמעתי מהמורה את המשפט: 'יש לו פוטנציאל אבל…' קטעתי אותה. הסברתי למורה בסבלנות שהבן שלי מנגן, מדריך מצטיין בצופים, שחקן כדורסל, שחקן תאטרון ושיש לי ילד מדהים שמממש את הפוטנציאל שלו בענק ומה שעושים בבית הספר אין לו שום קשר לענין הזה שנקרא מימוש פוטנציאל.

אם הילד שלכם שם קצוץ על בית הספר, על הכנת שיעורים, על הבחינות, זה לא אומר שיש לו בעיית קשב וריכוז. זה אומר שהוא חכם שמבין שמה שעושים שם חסר ערך. לכו לבית הספר ובקשו מהמורים לענין אותו. אם יהיה לו מענין, הוא יתענין. שאלו את המורה אם הוא עצמו היה רוצה ללמוד את מה שמלמד שם?!

כאשר בני שחר סיפר לי מה ואיך עושים אצלו בשיעור היסטוריה אמרתי לו שאני מלא התפעלות מזה שהוא בכלל יושב בכיתה, כי אני הייתי קם ויוצא.

בית הספר היא מסגרת גרועה לילדים ולא רלוונטית לחיים שלהם בשום צורה ואופן

הורים יקרים, אפשרו לילדים שלכם את המרחב כדי ליצור, לבוא לידי ביטוי באותו המקום שיש להם תשוקה אליו. תנו להם גיבוי לכך וספקו להם את שנדרש, ולא מה משנה כלל מהו התחום, כל עוד הוא חוקי, מוסרי ובריא.

האם אין ערך ללימודים? בוודאי שיש, אבל לא מהסוג שמרבית הילדים נחשפים אליהם בבית הספר. מה שחשוב ללמד את הילד זה ליצור, לחשוב, לשאול, לטעות, לאהוב, להאמין, לבטוח, להתלהב, לשתף פעולה. אין בין אלו לבית הספר שום קשר.

מילה אחרונה למורים ומנהלים. אני אוהב אתכם ומשתתף בצערכם. בתי הספר זה סיפור עצוב שאין בו אשמים. איש לא אשם. כולם היו רוצים שיהיה אחרת רק לא יודעים איך לעשות זאת.

אתם עושים עבודה בלתי אפשרית שאני לא מסוגל ולא רוצה לעשות. צר לי שאתם חלק ממערכת שמסרסת אתכם, שלא באמת מאפשרת לכם לבוא לידי ביטוי כפי שהייתם רוצים. צר לי עליכם שאתם נאלצים ללמד דברים שלא מעניינים אתכם, באופן שלא מעניין אתכם.

זה לא חייב להיות כך ולא חייב להמשיך כך. אפשר פשוט לומר 'לא, אנחנו רוצים לעשות את זה אחרת'. יש מהפכה חינוכית שמתרחשת בארץ ובעולם שמשנה את העשייה החינוכית מקצה לקצה. בעיני היא מתחוללת לאט מידי. הלוואי והמילים הללו יזרזו אותה.

כתבתי את הדברים כי בזבזתי 16 שנות לימוד על כלום, הילדים שלי בזבזו 12 שנים על כלום ואני נחוש למנוע את זה מהנכדים שלי גם. אם אתם רוצים לילדים שלכם ציונים מצוינים, עשו את מה שמומחי האבחונים אומרים לכם. אם אתם רוצים עבורם חיים מצוינים, ממליץ שתפנימו את שרשום כאן.

אני מקיים בנושא הרצאות בהתנדבות מלאה לפורומים של 20 איש ומעלה בלבד, בטווח שבין חדרה לראשון לציון. לתאום הרצאה אנא שלחו פניה באמצעות ה'צור קשר'. פרטו את סיבת הפניה וטלפון להתקשרות.

ההרצאה שלי תאפשר לכם להבין למה אין שום קשר בין הצלחה בלימודים להצלחה בחיים, מה באמת נדרש כדי להצליח בחיים, למה אבחונים דופקים לילדים שלכם את החיים ומה הדבר החשוב ביותר שאתם צריכים לספק לילד שלכם כדי שיגשים את עצמו. אני טוען שלמרביתכם אין כלל מושג מה זה הדבר הזה, ומרביתכם לא מספקים זאת.

השליחות שלי היא לאפשר לילדים שלכם לפרוח, ולשלוח את כל העוסקים בתעשיית האבחונים ללשכת התעסוקה לחתום אבטלה.

אהבתם את מה שרשום כאן? לחצו על כפתור השיתוף כדי לשתף עם חברים. הגיבו באמצעות מנגנון התגובות כאן למטה.

באהבה רבה

רובי שטיינר
DSC_8357-FF-LR100

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. סילבי

    שלום רובי אני בעד הדברים שאתה כותב , אני עד היום התנהלתי כפי שאתה כותב לא התערבתי בשיעורים , לא הכנתי למבחנים ואמרתי לעצמי אם בני ירצה ללמוד הוא ילמד אך המציאות בבית הספר שונה , ברגע שהמנהלת והיועצת רואות שלילד יש קושי רב בלימודים והציונים שלו נמוכים הן מתחילות לזמן לועדות כל שני וחמישי ומעלות לועדת השמה ומשגעות אותך להעביר את הילד לכיתה קטנה . במקרה שלי אנחנו ההורים סירבנו מאחר ומבחינה חברתית לילד אין שום בעיה כייף לו ויש לו המון חברים אבל הם ממשיכים להציק אז איך מתמודדים איתם ?

    1. רובי שטיינר

      הכי חשוב זה המסר שלכם לילד שהוא חכם, יפה, מוצלח בלי שום קשר לציונים שלו. מה שהילד שלכם רוצה זה שימשיכו לאהוב ולקבל אותו גם כאשר הציונים שלו גרועים, או גם כאשר הוא שם קצוץ על שיעורי בית. ממליץ להפוך את הילד לשותף בהתלבטויות לגבי הכיתה הקטנה יותר. להתייעץ איתו, לשאול לדעתו. האם הוא רואה בזה ערך מוסף עבורו? יש אפשרות שזה ישרת אותו.

      תבהירו למורות שציוני הילד לא ממש מעניינים אתכם, ואם הוא לא מעורב בכיתה אז כנראה שלא ממש מענין לו שם. תשאלו אותם איך לדעתם אפשר להפוך את המסגרת ליותר מעניינת עבורו.

      1. עדנה מימון

        מתחברת לכל מילה שכתובה במאמר המאלף הזה. גם ה-NLP תומך בגישה הזאת. חבל שהרבה הורים בוחרים לקבל דווקא את מה שהפסיכיאטרים מוכרים להם, מאשר להבין שאין לילד בעיה.

  2. ליאת

    מסכימה בהרבה מובנים. בי"ס בד"כ אינו מקום מתאים לבני אדם, ללא קשר לגילן ואיכויותיהם. מאידך, אנשים "היפרים", פעמים רבות, מייצרים סביב עצמם כל כל הרבה "רעש", עד כדי כך שלחיות לצידם נעשה מאד לא פשוט, שלא לדבר על לחזק אותם, לתמוך בהם, להיות שם עבורם כמו שהורה אמור בעיני להיות עבור ילדו.

  3. ליאת

    רובי שלום,
    אשמח להתארגן על מפגש איתך בנושא. קבוצת חברות שלי מביעה התעניינות. אשמח לקבל פרטים נוספים על מנת לקדם את הנושא.
    תודה, ליאת

  4. ליאת

    הי רובי,
    אני ומשפחתי גרים בסיאטל, ארה״ב מזה 5 שנים. מאוד התחברתי למה שכתבת והייתי רוצה לשמוע יותר על הנושא. מאחר ואני לא גרה בארץ ובאה לביקורים קצרים פעם בשנה, האם יש אפשרות לשמוע את ההרצאה דרך האינטרנט? אולי YouTube?
    תודה, ליאת

    1. רובי שטיינר

      תודה ליאת. לא, אין אפשרות כזו.

  5. נעם בר אור

    רובי שלום,
    עבדתי אתך בשיווק הרשתי והשתתפתי במספר סדנאות שלך ומאוד הערכתי את גישתך ודרך פעולתך.
    הנושא של הפרעת קשב עלה בימים אלו אצל הנכד שלי ואנחנו התחלנו לבדוק מה עושים ואיך מתמודדים.
    אני בהחלט מסכים לביקורת שיש לך על בתי הספר. אבל, כיום זו חובה ללכת לבית ספר ולמיטב ידיעתי אין אופציות אחרות.
    לצערי, אני לא מבין מה אתה מציע לעשות תוך כדי המשך הלימודים בבית הספר. האם ההרצאה שלך מציעה פתרונות ?בברכה,
    נעם

    1. רובי שטיינר

      איך מתמודדים? האם קראת את המאמר? יש שם התייחסות. לנכד שלך אין שום בעיה, לך יש בעיה בזה שאתה וצוות המורים שם ממציאים לו בעיות. צא לו מהוריד ובקש שגם המורים יעשו כך. אין לו שום בעיה. למורים יש בעיה שהם משעממים אותו ולא רק אותו. תן לו להיות ילד בדיוק כמו שהוא.

      1. נעם בר אור

        הי רובי, מסכים אתך לחלוטין. אבל לצערי הפתרון שלך לא מתאים למערכת הקיימת. אולי בעתיד ניתן יהיה ליישם את הרעיונות שלך. מסכים שהילד יכול להיות ילד מקסים ומצטיין בהרבה תחומים אבל מה לעשות וכיום הוא נמדד לפי הישגיו בלימודים. ההתייחסות של המורים, הסביבה והדימוי העצמי של הילד תלויים בהצלחתו בלימודים. אתה מתנגד לריטלין ואני מסכים אתך. אבל מה עושים מחר בבוקר עם ילד שלא יכול להתרכז בלימודיו כאשר אנחנו עדיין קשורים למערכת הלימוד הזו?

        1. רובי שטיינר

          שלום נועם. ילד לא נמדד לפי הישגיו בלימודים. אתה מודד אותו כך! הדימוי העצמי של הילד לא תלוי בהצלחתו בלימודים, אלא שאצלך זה כך. הבעיה היא לא של הילד. הבעיה היא שלך. אתה שבוי בפרדיגמה. לילד אין שום בעיה. הוא פשוט מוצא לו עיסוקים אחרים, מעניינים יותר. ממך הוא לומד שיש לו בעיה כי זה המסר שאתה מעביר לו.

  6. אלונה סער

    מסכימה עם כל מילה . אם כי זאת המסגרת שיש ואיתה צריך להתמודד . גם ילד שציוניו יורדים ולהורים "לא איכפת" גם זה פוגע בדימוי העצמי שלו . אנחנו צריכים לחזק מצד אחד ומצד שני לתת לו להבין שאין לו בעיה אבל יחד עם זה זאת המערכת וצריך לעשות את המיטב .
    הבת שלי גם סובלת מהמערכת , היא ילדה יצירתית שבית הספר פשוט משעמם אותה אבל היא בהחלט עושה המון דברים אחרים , לצערנו אין פתרון לזה היום ! הלוואי שיהיה ! הייתי שמחה לנסות ולקדם את זה , אבל זה כנראה לא בידיים שלנו

    1. רובי שטיינר

      אלונה היקרה, ההנחה הזו שזה לא בידיים שלנו מופרכת בעיני. אני פועל באזור מגורי כדי ליצור שינוי בשורה של צעדים קטנים וזה אכן קורה. אני ממליץ שתאתרי באזור מגוריך אנשים שמאמינים שזה בידיים שלהם ויחד תובילו שינוי. גם צוות בית הספר משווע לשינוי, אבל גם שם מרביתם לצערי מאמינים כמוך. הם זקוקים למישהו שרק יראה להם שיש דרך אחרת ושזה אפשרי.

  7. מריה

    מסכימה איתך ב100% ! הכל טוב ויפה ונראה פשוט! אבל ברגע שיש חוק חינוך חובה קשה מאוד לא לעשות דבר. אינני יכולה להתמודד עם לחץ של הצוות בה״ס ומאוד פוחדת שהם יעבירו הכל לידיים של עובדים סוציאולים, ואז מה לעשות?

  8. dikla

    רובי שלום,
    קראתי את המאמר והסכמתי עם כל מילה. אך לא ברור לי מה אתה מציע? גם אם אתעלם מציונים נמוכים וגם אם אצליח איכשהו לשכנע את המורים שלא יתעסקו עם ציונים והישגים של בתי, כיצד בתי תרגיש כאשר חברותיה יקבלו ציונים גבוהים והיא תכשל? האם הדימוי העצמי שלה לא יפגע מכך, במיוחד בתקופה התחרותית בה אנו חיים? וכן האם אתה מכיר או ממליץ על מסגרות אחרות שיכולות לעזור לילדים שמשתעממים ולא מקשיבים במערכת החינוך הרגילה. אולי בתי ספר דמוקרטי? אשמח גם לתאם הרצאה איתך לחבריי באזור מגוריי.
    תודה

    1. רובי שטיינר

      דקלה היקרה, הבת שלך תרגיש את כל מה שתלמדי אותה להרגיש. יש ילדים עם ציונים גבוהים ודימוי עצמי נמוך והפוך. ציונים לא יוצרים דימוי עצמי אלא הורים, מורים וחברים, כאשר הם קוראים לציונים נמוכים 'כישלון'. בדיוק מה שאתה עושה כאן. ציונים אין להם שום משמעות, מלבד המשמעות שאת נותנת להם. מה שאת מלמדת את הבת שלך שציונים ולימודים זה דבר חשוב, בזמן שאת יודעת בברור שזה קשקוש. בית ספר דמוקרטי זה רעיון מצוין, אבל זו החלטה שצריכה להתקבל יחד עם הילד ולא כהנחתה של ההורים.

      בענין תיאום הרצאה, שלחי לי פניה דרך ה'צור קשר' באתר. פרטי עיר מגורים, עיסוק, מקום ההרצאה וכמה אנשים מעריכה שיכולה להביא, וגם טלפון להתקשרות.

  9. דובי

    צר לי לאכזב את כל המסכימים הגדולים. כל התגובות פה הם של הורים של ומורים של. אני סטודנט לתואר ראשון סובל מ adhd (שזאת בעיה פיזיולוגית מוחית) ממליץ לבדוק לפני שמסכימים עם כל דבר שכיף לקרוא.
    אני למעלה משנתיים עובר קו'צינג שמאוד עזר לי בהרבה בחינות בחיים. את התואר שלי אני מאוד רוצה ללמוד ומאוד מעניין אותי, אבל מה לעשות שאני רוצה, לא תמיד יוצא. אני גם רוצה לעוף ולא מצליח, בוא תשכנע אותי שהכל בראש. אני מסכים שאין נכות שאי אפרש להתמודד איתה, אבל להגיד לאנשים שסובלים שנים שלא בשליטתם זה בושה והעלבה. הבעיה קיימת!

    1. רובי שטיינר

      שלום דובי. אתה צודק! כל מה שאתה מאמין בו אתה צודק מראש. אז הנה גם הפעם אתה צודק! ואם זה מקדם אותך לאן שהוא, אז לבריאות. תהנה. מרבית האנשים עסוקים כמוך בלהיות צודקים. מכיוון שמרבית האנשים חיים בבינוניות ומתוך פספוס והחמצה, תבדוק עם עצמך כמה עוד שנים תרצה להיות צודק. אגב, אני לא עסוק בלשכנע איש בשום דבר. אני מלמד את מי שפתוח ללמוד. אגב, ואם שכחתי להזכיר, אז אתה צודק!

כתיבת תגובה