"אני יודע מה צריך לעשות, אבל אני לא עושה כלום"

האם גם אצלך קיימת התחושה שברור לך מה צריך לעשות, אבל בתכל'ס הרגלים לא זזות, וכלום לא קורה? המאמר הקצר הזה יאפשר לך להבין יותר למה זה קורהFotolia_45623819 ומה נדרש כדי ליצור שינוי.

אני פוגש מאומנים שזה עבורי פשוט אהבה מהדקות הראשונות. פגשתי אחד כזה לאחרונה. בחור צעיר, 27, שאומר לי "אני חייב להגשים את היעוד שלי. אני רוצה לחיות את החיים עד הסוף ולהשיג את חלומותי".

זה משפט נדיר שאני לא שומע הרבה. ב-14 שנות פעילותי בתחום האימון, לא פגשתי הרבה אנשים שבדקות הראשונות אומרים 'אני כאן כדי להגשים את היעוד שלי', וכשאני שומע את זה אני מתאהב.

"אני לא מצליח להביא את המחשבות והפעולות שאני צריך לעשות לידי ביטוי. יש לי קורס תכנות שנמצא אצלי במחשב שאני צריך ללמוד ואני לא עושה את זה. אני חולה על אגרוף תאילנדי ורוצה לחזור לשם כבר כמה שנים, ולא עושה עם זה כלום. היה לי עסק, והיו לי לקוחות שידעתי שאני צריך להיפרד מהם, ולא עשיתי זאת".

"זה מביא אותי למקומות של תסכול. החיים שלי הולכים ונגמרים. מרגיש שרק הולך אחורה במקום קדימה. אני לא מצליח לעשות את מה שצריך ורוצה לעשות. יכולתי היום להרוויח 50 אלף בחודש, ובמקום זה אני עובד היום בעבודה סתמית ולא משמעותית, מרוויח שמונת אלפים. זה לא הדבר האמיתי. אני רוצה חיים שיש בהם משמעות, עוצמה ותשוקה". עד כאן דברי הבחור הצעיר. מרשים לא?

מה מפחיד אותך, שאלתי. "מפחידה אותי המחויבות ולדעת שאין דרך חזרה. ברגע שאצליח אהפוך להיות אחר. מפחיד אותי להצליח. אני מכיר את זה המון שנים".

כך נראה בית הכלא הכי אכזרי שיש, והוא נמצא בטווח הצר שבין האוזניים. הסורגים עשויים ממחשבות, אמונות, פחדים. הוא אכזרי כי את הסורגים האלה לא רואים בעיניים, אבל הם מוחשיים לא פחות. אדם רוצה ללכת למקום חדש, אבל הרגלים לא זזות. הוא מוצא עצמו שוב ושוב תקוע עם אותן התוצאות. לא מבין למה, ואיך לעזאזל יוצאים מזה?!

לפני שאגע באיך יוצרים שינוי ואיך עושים זאת קל, פשוט ומהנה, אני רוצה לשתף אותך בשתי אשליות שמסתתרות במשפט הקצר "אני יודע מה צריך לעשות אבל…".

האשליה הראשונה שהפתרון קשור בעשיה. אדם מאמין שיש כאן משהו שהוא עושה לא בסדר או צריך לעשות אחרת. זו אשליה מספר אחת! אין לי שום בעיה עם אשליות, אלא שלאשליות יש מחיר ולעיתים הוא כבד. שנים של בזבוז והחמצה.

האשליה השניה חשובה הרבה יותר, "אני יודע…". אשליית ה'אני יודע' היא בית הקברות הכי גדול של החיים שמגיע לאדם לחיות, של החלומות הכי גדולים שלו. ציבור עצום של אנשים שנצא במקומות שלא אוהב, בקריירה, בעסקים, בזוגיות, ברמת ההכנסה, חי באשליה ש"אני יודע". כאמור, אין לי שום בעיה עם אשליות, רק שיש להן תג מחיר.

פנתה אלי לאחרונה אשה בשנות ה-40 שכבר 20 שנה אין בינה לבין בעלה כלום. מדבר שממה. ומה ששמעתי ממנה היה "אני יודעת מה צריך לעשות אבל…". אדם יודע רק את המקום שהוא נמצא. כלומר, אם הבחור מרוויח שמונת אלפים, מה שהוא יודע זה איך להרוויח את זה. מה שעומד בינו לבין ה-50 אלף שהיה רוצה להרוויח זה לא מה שהוא יודע, אלא מה שהוא לא!

חכם בעיני זה אדם שיודע דבר אחד, שהוא לא יודע! התוצאה שהוא כל הזמן פתוח ללמוד, ולכן כל הזמן משתנה. מי זה טיפש? אחד שחי באשליה שהוא יודע, ולכן הוא ממשיך לעשות רק את מה שרגיל לעשות, ולקבל את שרגיל לקבל.

אני לא יודע כלום על שום דבר, זו דעה שמשרתת אותי מאוד כי היא משאירה אותי כל הזמן פתוח ללמוד, כל הזמן פתוח לאפשרות שיש עוד אפשרות. התוצאה של הלימוד האינסופי היא שאני כל הזמן משתנה.

לבחור הצעיר ולאשה בשנות ה-40 אין שום דרך ושום סיכוי ליצור שינוי לבד. מהסיבה הפשוטה שהסורגים שמשאירים אדם בכלא שקופים עבורו. לא רואים אותם בעיניים. אין לאדם שום דרך להיות מודע לדברים שהוא לא מודע אליהם.

ציבור גדול של אנשים עסוק בעיקר בלחכות שיקרה משהו, אבל כלום לא יקרה מלבד קמטים, שיער לבן ועוד שנים של תסכול ובזבוז. יש מעטים שיצרו שינוי בעקבות אירוע טראומתי שמאלץ אדם להשתנות: מחלה קשה, משבר כלכלי, בגידה, תאונה.

יש אחרים שנמאס להם לחכות ופשוט יבואו ללמוד בתהליך של אימון אישי או באחת מהסדנאות שלי בתהליך קבוצתי. מהרגע שאדם מוכן לשחרר את האשליה ש'אני יודע' לטובת 'אני לא יודע' והוא מוכן ללמוד, הכל אפשרי.

יש לי הרבה תפקידים בתהליך של אימון אישי, אחד מהם זה לאפשר לאדם לראות. יש אנשים שיש להם עיניים, אבל הם עיוורים, יש להם אוזניים, והם חרשים. תהליך האימון מאפשר לך לראות דברים שמעולם לא ראית לפני כן, למרות שיש לך עיניים. ולשמוע דברים שמעולם לא שמעת לפני כן, למרות שיש לך אוזניים.

קוראים לזה בשפה המקצועית 'העדר מוחלט של מודעות עצמית'. מאומנים בתהליכי אימון עוברים 'ניתוח להסרת משקפיים' ו'שחרור אטמי אוזניים'. קוראים לזה בשפה המקצועית 'יצירת הבחנה' או 'פיתוח מודעות עצמית'. היכולת שלך לראות דברים שמעולם לא ראית. להיות מודע לאפשרות שיש עוד אפשרות. מה שאדם מגלה משאיר אותו לעיתים המום. למה זה חשוב עבורך לראות דברים שמעולם לא ראית? כי אין דרך לשנות משהו שלא רואים.

ואז, רק אז מתחיל מסע השינוי הגדול. זה מסע שיש לו נקודת התחלה, אבל אין נקודת סיום. ממשיך עד גיל 80 ומעבר לו. אם יש בך פתיחות ללמוד, אלמד אותך לעשות את זה קל, פשוט ומאוד מאוד מהנה.

אהבת? מזמין אותך לשתף בלחיצה על כפתור השיתוף. רוצה לדעת יותר? שלח פניה מפורטת באמצעות מנגנון ה'צור קשר'.

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. טלי

    שלום רובי,

    אני מאמנת אישית. עברתי את הכשרתי בארה״ב. חזרתי לפני כמה חודשים לישראל לאחר 10 שנים בחו״ל ואני מתמודדת עם אתגרים שהתחילו עוד לפני שנים. אהבתי התחברתי ואני מסכימה עם מה שכתבת במאמר. אני נתקלת במקצועי בהרבה מטפלים, מאמנים ויועצים מוכשרים וכולם לדעתי, עדיין לא מצאו נוסחה שתניע אדם שפוחד לפעולה. כמו שהזכרת, לעיתים אנשים עוברים שינוי בשל אירוע טראומטי שהוא שקול למעין ״דחיפה״ פתאומית לזה שעומד על קצה מקפצת הבנג׳י כבר שנים ומפחד לעשות את הצעד האחרון ורק בזכות הטראומה הוא ״נדחף״.
    בכל שאר המקרים (ויכול להיות שזו אמונה מגבילה) מניסיוני האישי, הפחד תוקע, משתק לא מאפשר לזוז, ולא משנה כמה הרציונל יהיה ברור. פחד אינו רציונלי ואדם שפוחד ורוצה לעשות שינוי זה מבחינתו ״אקט התאבדותי״ וגם להתאבד צריך אומץ:)

    אשמח לשמוע את דעתך….

    בברכה,

    טלי

    1. רובי שטיינר

      שלום טלי ותודה על תגובתך המעניינת. או שלא פגשת עד היום מספיק מאמנים, או שלא פגשת את המאמנים הנכונים. בכל אופן, תהליך האימון איתי מאפשר למאומנים שלי להעיף את הפחד מחייהם, כך שהפחד לעולם לא ינהל אותם עוד. תתפלאי שליצור את זה, זה אפילו קל, פשוט וכמובן מאוד מהנה. היכולת הזו היא רק אחת הסיבות מדוע מאומנים בתהליכי האימון שלי מצליחים ליצור תוצאות כל כך יוצאות דופן. אם תרצי לדעת יותר בכל הנוגע לפחד המשתק אצלך, מוזמנת לשלוח לי פניה דרך ה'צור קשר'. שוב תודה.

  2. מאיה

    רובי שלום,
    הכל טוב ויפה כשיודעים מה רוצים להיות ומטפלים בפחד ומשחררים תקיעות. השאלה מאיפה מתחילים כשאין כיוון לגבי "ייעוד" או מקצוע ספציפי, למרות שיש ניסיון בתחומים מגוונים. כאשר אין תשוקה למשהו ספציפי למרות החפירה והטרפת של שנים לדעת..ובמקביל חוסר הרצון להתפשר על עבודה סתמית לצורך העניין. ואני מדברת על תשוקה אמיתית לא ריגוש שאחריו באה ריקנות. אשמח לתגובתך.
    נ.ב המאמרים ממש מעניינים. תודה.

    1. רובי שטיינר

      שלום מאיה ותודה על הכנות. האמת היא שזה ממש פשוט, הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לך. שתי אפשרויות, או שבאים לתהליך אימון אישי שנמשך כ-4-5 חודשים, או לתהליך קבוצתי שאפרסם את פרטיו בקרוב. בשני המקרים תקבלי כלים שישנו את חייך ברמות שאין לך דרך לדמיין. זה כרוך בהשקעה של זמן, כסף ואנרגיה. אין לך שום דרך לעשות זאת לבד. החלופה מבחינתך זה לחוות עוד הרבה שנים של תסכול ובזבוז. תבחרי. אם תרצי לדעת יותר, שלחי לי פניה מפורטת דרך ה'צור קשר' באתר.

  3. גל לרוס

    שלום רובי
    התחלתי תהליך אימון והפסקתי לאחר הפגישה השלישית התבקשתי לעשות דברים שאני לא מסוגל לעשות ולא נשארו לי עוד רעיונות איך לגרד את עצמי אני חושב שאני נמצא במצב של דיכאון ואין לי את הכוח שהאימון דורש

    1. רובי שטיינר

      שלום גל. תהליך האימון מתאים לאלו שבוחרים בחיים ובעלי תשוקה לחיים. תהליך אימון אפקטיבי הוא זה שמוציא את המאומן מאזור הנוחות שלו בגדול, וזה בדיוק מה שקורה בתהליכי האימון שלי. מי שלא מוכן לעשות את שנדרש לעשות, ללכת לאן שקשה, מפחיד ולא רגיל, תהליך האימון הוא בזבוז זמן עבורו. אין לי ענין ודרך להביע דעה על מה שעברת ואני גם לא מבין כלום בלטפל בדיכאון כי אני לא מטפל אלא מלמד. אני יודע מהניסיון הפרטי שלי שלא תמיד כל מאומן מתאים לכל מאמן. אם תרצה לבדוק את ההתאמה שלך לתהליך האימון שלי קרא את שכתוב בקישור כאן ופעל לי הרשום שם.

  4. אורלי פריד

    רובי שלום, אני מאמנת אישית בתחילת דרכי ומאוד אהבתי לקרוא מה שכתבת. אשמח לקרוא פוסטים נוספים שלך. תודה

כתיבת תגובה