'אני עושה המון דברים, אבל אף פעם לא מסופק. תמיד מרגיש שחסר לי משהו. הלכתי ועשיתי תואר שני כי האמנתי שאם יהיה לי
תואר אהיה מסופק. וגם רציתי מאוד את תפקיד הסמנכ'ל וגם להרוויח 30,000 אש'ח בחודש, והייתי בטוח שאם אהיה שם אהיה מסופק. אז היום אני שם ועדיין לא מסופק. כל הזמן מרגיש שחסר לי משהו.'
זוכרים את כל הפעמים שאמרתם לעצמכם שאם רק תעשו כל מיני דברים ויהיו לכם כל מיני דברים אז יהיה טוב? למשל, שאם תהיה לכם בת או בן זוג, שתמצאו עבודה או תקבלו תפקיד כזה או אחר, שתרוויחו כך וכך, שיהיה לכם תואר, שתגיעו לרמת הכנסה והנה הגעתם לשם. ומה קרה? כלום לא קרה!
מרבית האנשים אוחזים באשליה שהם יעשו כל מיני דברים ויהיה לכם כל מיני דברים, אז הם יהיו מאושרים וירגישו טוב, יהיו שלמים עם עצמם. זאת אשליה שלא עובדת! התוצאה של האשליה הזו היא אדם שמרגיש פשוט עייף ומותש. אדם שעסוק כל הזמן בלעשות עוד ועוד ואף פעם זה לא מספיק. התשה אין סופית, תסכול, פול גז בניוטרל.
האשליה הזו היא מלכודת שתקועים בה הרבה מאוד אנשים מצוינים, חכמים ומשכילים. למה אני קורא לזה מלכודת, עוד רגע אסביר. היכולת ליצור תוצאות מדהימות, בחיים ובעסקים, לחיות חיי הגשמה ואושר בנויה משלוש רגליים.
אחת מהן היא התוצאות שלי או מה יש לי? השניה, היא מה אני עושה, או ההרגלים שלי? השלישית, היא מי אני או המחשבות והאמונות שלי ואם נדייק יותר, אז הדימוי העצמי שלי?
עכשיו דמיינו אדם שמאמין שהוא 'לא מספיק טוב' או 'בינוני' או 'כישלון ואפס'. זה הדימוי העצמי שלו. האם כיף להרגיש כך? ממש לא! האיש הזה יהיה עסוק בלהוכיח כל הזמן שהוא טוב וראוי, או לחלופין יהיה עסוק בלברוח מכל מקום, מצב או סיטואציה שבהם הוא עלול להרגיש שוב 'כישלון'.
איש כזה ילך רק על בטוח, לא יהיה מוכן לקחת שום סיכון, לא בעבודה, לא בעסקים, לא בזוגיות. איש כזה הוא דוגמה קלאסית לציבור גדול של אנשים שנולד, יש לו דופק, אבל בעצם מעולם לא חי. מת בעודו בחיים.
אז איפה המלכודת כאן? יש שתי סיבות למה הגישה הזו היא מלכודת. הראשונה, יש אינספור דברים שאפשר לעשות כדי להתקדם ולהצליח. יש גם אינסוף דברים שיכול שיהיו לך. למשל, יש אינסוף כסף שאפשר לצבור, אינסוף נשים או גברים שאפשר להכיר, מקומות עבודה שאפשר להחליף, ותארים שאפשר לעשות.
העשיה היא אינסופית, וכך גם מה שיכול שיהיה לך. מי מחכה לסוף? ה'מי אני או הדימוי העצמי שלי'. אם יש אדם שמאמין שהוא 'לא מספיק טוב' וזה מחכה לסוף, אז מתי מגיע התור של 'אני טוב' או 'אני מצוין'? לעולם לא! פשוט כי תמיד אפשר לעשות עוד משהו, או שיהיה לך עוד משהו.
סיבה שניה למה זו מלכודת ש'מי אני' כל הזמן תלוי. למשל, אם קיבלתי קידום אני טוב ואם לא אני כישלון. אם יש לי כסף אני חזק ומלא ביטחון ואם אין לי, אני חלש ולא שווה. אם יש לי בת זוג אני שווה, ואם אין לי אני לא. הנה לכם חרוז: מי שתלוי, אין לו סיכוי.
'מי אני' כל הזמן תלוי ב…מה יש לי ומה אני עושה, וכשמי אני תלוי ב..אין לי ולך שום סיכוי להגיע לאן שברצונך להגיע. אדם כזה לא תהיה לו שום שליטה על מה שקורה איתו בחיים, בשום תחום. זה מתכון בדוק לחיי תסכול, פספוס והחמצה.
אז איך יוצאים מהמלכודת? שאלה מצוינת! לומדים לעשות משהו שהוא לחלוטין לא הגיוני עבורך ועבור מרבית האנשים. כל מי שבא ללמוד אצלי וממני לומד לעשות דברים לא הגיוניים בעליל, כי בעיני להיות הגיוני זה למות משעמום, לא מעניין, חסר ערך.
עד גיל 40 הייתי נורמלי. מתתי משעמום. בגיל 40 ירדתי מהפסים וזה מדהים. יצרתי ואני יוצר בחיי תוצאות לא הגיוניות, רק כי אני עושה דברים לא הגיוניים, רק כי אני לא הגיוני. אני לא נורמלי ואם יש לך בעיה עם זה, כנראה שאני לא המורה הנכון עבורך.
איך יוצאים מהמלכודת? מתחילים מה'מי אני', כלומר מהדימוי העצמי שלך. עד שלא יהיה שם שינוי, שום דבר לא ישתנה בתוצאות שלך. התוצאות הן לעולם תמונת מראה של הדימוי העצמי שלך. כאשר הדימוי העצמי משתנה, הכל משתנה יחד איתו.
אז איך משנים את הדימוי העצמי? או, שאלה מצוינת. אין לי מושג איך עושים את זה דרך המייל או במאמר, אבל אני מומחה בלעשות את זה איתך במסגרת הסדנה שלי. מי שחשוב לו מגיע, וכל השאר נשארים עם מה שיש.
אז מה למדנו כאן? למדנו מאיפה מגיע כל התסכול הזה של אנשים מצוינים שעושים המון דברים, ויש להם המון דברים ואף פעם לא מסופקים. למדנו גם איך יוצאים מהמלכודת הזו? הלימוד בינתיים הוא בתאוריה. מי שחשוב לו פרקטיקה, מוזמן.
אהבתם? לחצו כאן למטה על כפתור השיתוף ושתפו את המאמר עם חברים. בנוסף, אשמח לשמוע אותך. מוזמן לצרף את תגובתך כאן למטה.
